שניים, שהם אחד
ספסימן א': בין אולמות בית המשפט מצא לו עו"ד לי בוטבין, זמן להשיג חזה עוף מושחר בלחמניה + צ'יפס מ-עד העצם.
למרות צורת ההגשה המלבבת של עו"ד בוטבין, שמוצאת פינה חמה בליבי המינימליסטי, מוסר לי ש"מוטב היה לקיבתי אילו הייתי אוכל את המנה כשהגיעה ולא באיחור של שעה. חבל. הייתי אומר שכדאי ללמוד מטעויות אבל מהיכרות עם עצמי, זה לא יקרה".
ובאותה שעה, בפינה אחרת של הכרך, ספסימן ב', להלן אסי חממה, עורך וידאו ואפטריסט, הביא לעצמו סנדביץ' סלמון מ-טאטי הידועה לשמצה.
הסנדביץ', המלווה בגבינת שמנת, עגבניה, מלפפון, ובצל נעטף בלחם דגנים ועוטר ב"גולת הכותרת – סלמו(ן)".
אסי, המתגאה בשורשיו האליטיסטיים החריש את הנון. אך דבר לא יכול היה להחריש את חרושת השמועות והלחשושים שהתרוצצו בחדר הישיבות לאחר שמוצא הסנדביץ' התגלה. השיחה אף גלשה להלצות שכללו השאלות ומטאפורות מעולם הסלמון והדגה, וגרמו לדג הורדרד להחוויר עוד יותר.
מי ייתן ובלוג זה ישמש לכם אסי ולי היקרים, וגם לכם שאר הקוראים, עמוד אש בכל פעם שתרגישו שזכרונכם בוגד בכם.
